החלטה בתיק רע"א 6317/11

           בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט א' יעקב) ברע"א 49490-11-10 מיום 13.6.11, בה נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (השופט ד' חסדאי) בהפ"ב 31482-12-09 מיום 11.10.09; בפסק הדין נדחתה בקשה לביטול פסק בוררות שניתן בידי הבורר השופט (בדימוס) צ' הרטל ביום 11.11.09. 

רקע עובדתי

א.        המבקש (להלן אהרון) שימש כעורך דינו של המשיב (להלן סופר) במשך שנים רבות, ובין השניים נתגלע סכסוך בנוגע לתשלום שכר טרחה. בשנת 1996 הגיש סופר בבית משפט השלום בכפר סבא תביעה למתן חשבונות כנגד אהרון, שמצידו הגיש תביעה שכנגד. ביום 15.11.00 קבע בית המשפט (השופט ר' אמיר), בהסכמת הצדדים, כי הסכסוך יוכרע בבוררות בפני השופט (בדימוס) צ' הרטל (להלן הבורר), וכי הוא ידון בתיק לפי הדין המהותי ותחול עליו חובת הנמקה.

ב.        ביום 11.11.09 נתן הבורר פסק בוררות, ובו קיבל את טענת סופר לפיה שכר הטרחה שהוסכם בין הצדדים הוא 20% מסכום שנגבה בפועל בכל תובענה שהוגשה באמצעות אהרון, ודחה את טענת האחרון לפיה שכר הטרחה שהוסכם עליו הוא 20% מהסכום שנתבע בכל תובענה. בעקבות זאת הגיש אהרון לבית משפט השלום בכפר סבא בקשה לביטול פסק הבוררות. את בקשתו נימק בטענות אלה: כי הבורר פסק שלא על פי הדין המהותי, בניגוד לקבוע בהסכם הבוררות; כי הבורר לא הכריע בחלק מהסוגיות שנמסרו להכרעתו; כי לא נימק את החלטותיו בחלק מהסוגיות, בניגוד לקבוע בהסכם הבוררות; כי לא ניתנה לאהרון הזדמנות נאותה להגיש חלק נכבד מראיותיו; כי הבורר חרג מסמכותו; וכי פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור ואת עקרונות הצדק הטבעי.

פסק דינו של בית משפט השלום

ג.        בית משפט השלום דחה את טענת אהרון לפיה לא יישם הבורר את הדין המהותי בפסיקתו או סטה ממנו, וקבע כי הוא בחן את ההסכם שנחתם בין הצדדים בשנת 1985 בנוגע לשכר הטרחה (להלן ההסכם) ואת אומד דעת הצדדים בעת עריכתו, והחיל עליו את כללי הפרשנות הנהוגים בפסיקה, וכן ציין כי הבורר התייחס גם לשאלת חובת הנאמנות שחב אהרון, כעורך דין, לסופר שהיה לקוחו, ולהשפעתה של חובה זו על פרשנותו הנכונה של הסכם שכר הטרחה בין הצדדים. בית המשפט דחה גם את הטענה לפיה לא הכריע הבורר בחלק מהנושאים שנמסרו להכרעתו, וקבע כי הבורר קבע מהי הסוגיה בה ידון בהסכמת הצדדים, ומכאן שלא קמה עילת ביטול עקב אי הכרעה. גם הטענה לפיה פסק הבוררות אינו מנומק נדחתה; נקבע כי היא חסרת בסיס וכי פסק הבוררות מנומק ומבוסס; וכן נדחתה הטענה כי הבורר חרג מסמכותו. לבסוף דחה בית המשפט את הטענה כי יש לבטל את פסק הבוררות עקב פגיעה בעקרונות הצדק ובתקנת הציבור, וקבע כי היא נטענה באורח סתמי, וכי לא עלה בידי אהרון להוכיח כי נפגעו עקרונות הצדק הטבעי שיחייבו את ביטול פסק הבוררות. בית המשפט הוסיף וציין, כי אהרון העלה טענות כנגד תפקוד הבורר וניהול הבוררות על ידיו, ואין זה ראוי להעלות טענות כאלה רק לאחר שניתן פסק הבורר - וממילא גם אם היו בעיות בתפקודו של הבורר, לא היה בהם כדי לפגום באיכות פסק הבוררות או בתוקף הקביעות שנקבעו בגדרו.

           נוכח כל זאת, דחה בית משפט השלום את  בקשת הביטול. על פסק דין זה הגיש אהרון בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

ד.        בית המשפט המחוזי קבע, כי ברי שהבורר הפעיל את הדין המהותי ודן על פיו, ובכלל זאת את כללי פרשנות החוזה, וכן בחן את הראיות שהונחו בפניו שעל בסיסן נעשו קביעותיו על רקע הדין החל. בית המשפט הוסיף וקבע, כי אל לו לבחון האם טעה הבורר ביישום הדין המהותי. כן דחה בית המשפט את הטענה כי הבורר לא הכריע בחלק מהסוגיות שנמסרו להכרעתו. בית המשפט קבע עוד כי פסק הבוררות מנומק, כי התקיים הליך בוררות ארוך בו הושמעו טענות הצדדים וניתנה להם הזדמנות להביא את ראיותיהם, וכי לא הובאה כל ראיה לכך שפסק הבוררות פוגע בעקרונות הצדק הטבעי או כי התקיימה בו תרמית כלשהי. נוכח כל אלה קבע בית המשפט המחוזי כי פסק דינו של בית המשפט השלום מנומק ומבוסס היטב, ואין מקום להתערב במסקנתו, ולכן דחה את בקשת רשות הערעור.

           מכאן הבקשה הנוכחית.

תמצית טענות המבקש

ה.          אהרון חוזר בבקשתו - המפורטת ביותר - על הטענה לפיה התעלם הבורר מן הדין המהותי, כי פסק במוצהר על פי קריטריונים ערטילאיים וחיצוניים לדין, וכי שגה בפרשנותו את ההסכם כאשר נזקק לנסיבות חיצוניות לו ולא הכריע לפי לשונו הברורה, ולכן טוען הוא כי יש לבטל את פסק הבוררות מכוח סעיף 24 (7) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. אהרון טוען בהקשר זה כי בתי המשפט הקודמים שגו משלא עסקו בשאלה האם היה מקום לפנות לפרשנות חיצונית להסכם נוכח לשונו הברורה, ולא בחנו כראוי את יישום כללי פרשנות החוזה בידי הבורר.

ו.        אהרון מוסיף וטוען כי הבורר חרג מסמכותו כפי שנתחמה בהסכם הבוררות, ומכאן שיש לבטל את פסק הבוררות מכוח סעיף 24 (3) לחוק הבוררות. לשיטתו בית המשפט המחוזי כלל לא דן בטענה זו, ושגה בית משפט השלום כאשר התייחס לטענה לפיה הבורר פסק שלא על פי הדין המהותי ולטענה לפיה הבורר פסק בחוסר סמכות כאילו הן כרוכות זו בזו, ולא היא. אהרון טוען שוב, כי הבורר לא הכריע בחלק גדול מהנושאים שנמסרו להכרעתו, ולכן יש לבטל את פסק הבוררות מכוח סעיף 24 (5) לחוק הבוררות. לשיטתו שגו בתי המשפט הקודמים כאשר דחו את טענתו זו בנימוק כי הנושאים שבהם יכריע הבורר נקבעו בהסכמת הצדדים, ומסביר כי מדובר בנימוק פורמליסטי שגוי, המתעלם מכך שסוגיות מחלוקת רבות נותרו ללא הכרעה גם לאחר מתן פסק הבוררות. בנוסף, טוען אהרון כי הבורר לא נימק את החלטתו בחלק מהסוגיות, ולכן יש לבטל את פסק הבוררות מכוח סעיף 24 (6) לחוק הבוררות. כן טוען אהרון, כי קמה לו עילת ביטול מכוח סעיף 24 (10) לחוק הבוררות, משום שהפסק פוגע בערכי יסוד של צדק והגינות, ומקפח את זכויותיו כעורך דין שעבד במשך כ-30 שנה בעבור סופר, ומשום שההליך שהתנהל בפני הבורר היה פגום, והבורר לא מילא את תפקידו כראוי.

ז.        אחר הדברים האלה טוען אהרון, כי הבקשה שהגיש מעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין, והיא, לגרסתו, הצורך לחדד את ההלכה בנוגע לפרשנות חוזים, כפי שנקבעה בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט (2) 265, ולמנוע מצב בו הבורר הוא ש"עורך" למעשה את ההסכם במקום הצדדים, כפי שלטענתו קרה בנידון דידן.

דיון והכרעה

ח.        לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי לא אוכל להיעתר לה. כידוע, הלכה מושרשת היטב בפסיקתו של בית משפט זה היא כי רשות ערעור על החלטות בענייני בוררות ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי או כאשר נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק ומניעת עיוות דין (ראו, למשל רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז(6) 605, 616; רע"א 10487/07 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' זוהר חי (לא פורסם), פסקה 17 לפסק דינו של השופט י' דנציגר והאסמכתאות הנזכרות שם); וביתר שאת כך בנידון דידן, כאשר המדובר בסכסוך שמבקשים לדון בו ב"גלגול רביעי", לאחר שפסק הבורר נבחן הן בבית משפט השלום הן בבית המשפט המחוזי. עקרון הריסון מפני התערבות בפסק בוררות מקבל משנה תוקף (ראו למשל: רע"א 8031/06 כהן נ' רן (לא פורסם), בפסקה 8 להחלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה; רע"א 3802/11 גפן נ' "יהודה אמיתי שלהבת" סוכנות לביטוח (1991) בע"מ (לא פורסם), בפסקה 7 להחלטתו של השופט י' דנציגר).

           אכן, ברע"א 5058/11 פורוש נ' דייטש (לא פורסם) נזדמן לי לומר לעניין זה לא מכבר:

"אמנם כשלעצמי נקטתי גישה גמישה יותר בעבר (ראו בין השאר רע"א 2237/03 שועלי נ' המועצה המקומית תל מונד, פ"ד נט(4) 529, 543 ואילך; רע"א 10001/08 אפרים פלינר ובניו חברה לבנין והשקעות (1994) בע"מ נ' מלאך (לא פורסם) בפסקה ח; כן ראו דעת פרופ' סמדר אוטולנגי המנוחה... בספרה בוררות, דין ונוהל (מה' 4, כרך ב', תשס"ה) 1241-1240), אך ההלכה שיצאה מלפני בית משפט זה היא כאמור מעלה; אוסיף, כי בינתיים תוקן בתשס"ט חוק הבוררות, התשכ"ח-1968...והוספו סעיפים 21א (ערעור בפני בורר) ו-29ב (ערעור ברשות לבית המשפט על פסק בוררות), ובהם אפשרויות חדשות בתחום זה, והמעיין יעיין. מכל מקום, איני סבור כי ענייננו נמנה על אלה המצדיקים לחרוג מן הכלל".

           ואמנם מקרה זה אינו נמנה על אותם מקרים חריגים, ואף אינו קרוב אליהם. המבקש חוזר למעשה על אותם טיעונים שהועלו ונדחו בפסקי דין מנומקים של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, ולא מצאתי טעם להידרש אליהם כעת בערכאת ערעור שלישית, קרי, שפסק הבורר ייבחן על-ידי שלושה בתי משפט. אין לכך רע, ואלה מותרות שאין בתי המשפט יכולים להעניק. המבקש טוען אמנם כי הנידון דידן מעלה שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, אך זו טענה קלושה, ובכל הכבוד, בקשה זו אינה המסגרת הנאותה לעריכת "דיון נוסף זוטא" בהלכות שנקבעו בידי בית משפט זה בנוגע לפרשנות חוזים. אכן, כדרך עורכי דין לא הניחו באי כוח המבקש טענה מן הטענות הנוהגות בענייני בוררות, בין אם הולמת היא ובין אם לאו, שלא טענו - שמא תצמח הישועה.